יום רביעי, 11 באוקטובר 2017

ארגנטינה 3: אקוודור 1. מסי במונדיאל !

כל אוהדי הכדורגל ברחבי העולם יכולים לנשום לרווחה. ארגנטינה העפילה ממוקדמות המונדיאל. 

למרות תצוגה חלשה מאוד עד כה, ארגנטינה הצליחה להרשים במחזור האחרון במוקדמות, ולנצח את אקוודור 3:1. נצחון שבזכותו הצליחה הנבחרת הלאומית בהנהגת לאונל מסי לקפוץ מהמקום השישי אל השלישי ולעלות בזכות אל טורניר הכדורגל החשוב בעולם. 

הנצחון הזה גם היה אבן-דרך נוספת בקריירה של מסי, שהבקיע את כל שלושת השערים והיה המנהיג ללא עוררין של החלק ההתקפי של קבוצתו. כל הספקנים והלגלגלנים התמהים כיצד זה שהשחקן הטוב בעולם איננו מצליח להוביל את נבחרתו לגביע העולם בכדורגל ראו את מסי נותן מפגן מעורר השראה של מנהיגות ודוגמא אישית. 


ובכל זאת, אין טוב בלא רע. המפגן הזה חשף גם לעיני כל את חולשת הגנת ארגנטינה. כל-כך הרבה טעויות הגנתיות נחשפו שם מול נבחרת אקוודור, כך שקל לשער שאם לא ייעשו תיקונים מהותיים במערך ההגנתי של נבחרת  ארגנטינה, גם במונדיאל הקרוב מסי לא יזכה להניף את הגביע העולמי. 

יום שבת, 12 באוגוסט 2017

סרט שכל שוער כדורגל צריך לראות...

חופשת הקיץ הוא זמן מעולה לאימונים, שיפורים ולמידה עבור ספורטאים. 

הסרט הבא, ריכוז משעשע ומהמם של שגיאות של שוערי-כדורגל הוא הזדמנות נהדרת עבור כל מי שמתעניין בצד הזה של המשחק ללמוד מה לא לעשות, ממה להימנע, ומדוע דווקא בתפקיד הזה על המגרש, שמרנות כל-כך חשובה...


יום שני, 31 ביולי 2017

נוסטלגיה או איכות ?

כשמביטים על הנ.ב.א של היום, קשה שלא להרגיש שמשהו חסר.
אבל מה ?
התשובה היא פשוטה: אנחנו רואים ליגה פחות טובה מכפי שהיא היתה.
אפשר לדבר על זה הרבה, אבל קל יותר להדגים.
התקופה הטובה ביותר בתולדות הנ.ב.א מבחינת איכות הסנטרים ? שנות ה-60. בלי ספק. 
לא מאמינים ? צפו בעצמכם. 

יום שלישי, 13 ביוני 2017

קליבלנד קאבאלירס נגד גולדן סטייט ווריורס - משחק מספר 5 בגמר הנ.ב.א 2017

משחק מספר 5 בגמר הנ.ב.א 2017 בין הקליבלנד קאבאלירס לגולדן סטייט ווריורס היה תענוג כדורסלי צרוף. ב-4 המשחקים שקדמו, ראינו בעיקר הופעות חד-צדדיות. בשני המשחקים הראשונים שלטה גולדן סטייט. ברביעי שלטה קליבלנד. בשלישי, שהיה תחרותי ושוויוני למדי, הכריעה גולדן סטייט. כך הגענו ל3:1 במשחק ה-5. אבל למרות הפער, ואולי בגללו, ריחף כל הזמן החשש ששוב נראה הופעה מצד קבוצה אחת בלבד. האם זו תהיה קליבלנד שתגיע בפוקוס עילאי בעוד גולדן סטייט תהיה לחוצה ולא-מרוכזת עקב רוחות העבר ? או שמה זו תהיה גולדן סטייט שתגיע בשיא היכולת, ותרמוס את קליבלנד שנתנה את כל מה שהיה לה במשחק 4 ? 
למרבה העונג, אף אחת מהקבוצות לא הצליחה להשתלט על המשחק. היו רגעים בהן נראה היה שקליבלנד משתלטת על המשחק. היו רגעים אחרים שבהם נראה היה שגולדן סטייט משתלטת על המשחק. ונדנדת-הסלים התפתחה לכדי משחק מעולה. 
רק בשלהי הרבע הרביעי התברר סופית מי עומדת לנצח באחד המשחקים היותר טובים בסדרה. עד לאותה נקודה יכלנו אנחנו, הצופים, להינות מרגעי כדורסל משובחים, תחרות עזה, ומתח ספורטיבי עילאי. תענוג. 



בסיום: 129 לגולדן סטייט, 120 לקליבלנד. גולדן סטייט אלופה בפעם השניה בתוך שלוש שנים. רק דבר אחד צרם במשחק הזה: השיפוט. כרגיל בנ.ב.א בתקופה הזו השופטים עשו כל מה שאפשר כדי שהסדרה תהיה כמה שיותר ארוכה. כך התאפשר לקליבלנד משחק פיזי מאוד. הזברות התעלמו מרוב העבירות שביצעו החברים של לברון. כדי לאזן, הם שרקו לכל מגע פיזי ברור מצד גולדן סטייט. זה היה סוג השיפוט שאפשר לקליבלנד לחזור מ3-1 ל3-3 בשנה שעברה. אבל כאן, במקום הזה, התברר עד כמה גולדן סטייט של השנה חזקה יותר. היא הצליחה לעמוד בכל אחד מהקאם-בקים של קליבלנד, ולקראת הסיום ליטול הובלה בטוחה ולהחזיק בה - עד סוף המשחק.

אפשר לדבר הרבה על החוזקות והחולשות של כל אחת מהקבוצות. קליבלנד שוב לא הצליחה לשלב את 3 הסופרסטארים שלה יחד: אל מול ההופעה ההירואית של לברון ג'יימס (41 נקודות, 13 ריבאונדים, 8 אסיסטים וממוצע סדרה של טריפל דאבל !), הופיע קוין לאב עם 6 נקודות וגם קיירי אירווינג לא היה בשיאו (9 מ-22 מהשדה). הספסל של קליבלנד סיפק רק תמיכה שולית.קשה להחליט מה מדבר חזק יותר בעניין הזה - 3 הנקודות של קייל קורבר (1 מ-2 מהשלוש בסך הכל), או העובדה שכל הספסל של קליבלנד יחד קלע 7 נקודות. מהצד השני, הספסל של גולדן סטייט, קלע 35 נקודות. בראשו כמובן השחקן השישי הבולט של הפלייאוף  - אנדרה איגודלה עם 20 נקודות והופעה אדירה. אבל קשה להגזים בחשיבות התרומה ההתקפית של שאר שחקני הספסל. 6 הנקודות של הרוקי מק'קאו, 5 הנקודות של ליווינגסטון וה-4 של דיוויד ווסט היו לא פחות חשובות - בעיקר בגלל התזמון שלהן. רוב נקודות הספסל של גולדן סטייט שנקלעו על ידי השלושה, נקלעו באותם רגעים שבהם המומנטום היה לטובת קליבלנד.

מבחינה הגנתית, העוצמה של גולדן סטייט היא בקנה-מידה היסטורי. היכולת של הקבוצה לתפקד ברמה גבוהה כל-כך נוכח שיפוט עויין כל-כך היא לדעתי חסרת-תקדים. בהקשר הזה, למרות הבחירה לתת לקוין דוראנט את הMVP של הגמר , נוכח התפקוד ההתקפי שלו, אני הייתי נותן את הMVP לסטף קארי, שנתן שיעור מהסרטים איך זזים אחורה מקדמת-הבמה ובכך הופכים את הקבוצה שלך לחזקה הרבה יותר.

מהצד השני, אי אפשר לזלזל בהופעה השלישית ברציפות של קליבלנד בגמר, ובשביעית ברציפות של לברון ג'יימס. האיש הוא פנומן היסטורי, וקל להעריץ אותו. ובכל זאת - אם הקורא לברון מעוניין להבין מדוע ולמה סטף הצליח במקום שהוא שב ונכשל, כל שהוא צריך לעשות זה לבחון את הסטטיסטיקה המסיימת של המשחק הזה. סטף קארי הוביל את גולדן סטייט באסיסטים. דריימונד גרין הוביל אותם בריבאונדים. קוין דוראנט הוביל אותם בנקודות. לעומת זאת, בקליבלנד, לברון ג'יימס הוביל בכל 3 הקטגוריות. יהיו שיראו בכך הצטיינות אדירה. אני רואה בכך כשלון אומלל של בן-אדם שאחרי 14 שנות משחק עדיין שב ונקלע לאותו שגיאה - לנסות לנצח לבד במשחק קבוצתי, כשהחברים לא משחקים ברמה שלו. אי אפשר לנצח לבד בכדורסל. הדרך היחידה היא להרים את החברים לרמה שלך.
בשיעור הזה, שאותו לימד אותנו טוב יותר מכולם ביל ראסל של הסלטיקס, לברון ג'יימס שב ונכשל פעמים רבות מדי. אחרי 8 הופעות בגמר, 7 מהן ברציפות, הוא נושא על אצבעותיו רק 3 אליפויות.
ביל ראסל, לעומתו, איננו יכול לשאת את כל טבעות האליפות שלו על ידיו, עם 11 אליפויות מתוך 13 שנותיו כשחקן נ.ב.א. אם לברון היה מקפיד, כמו ראסל, להצטיין רק במקומות שבהם הקבוצה שלו נזקקה לו, ולעשות את כל מה שאפשר כדי לתת לאחרים לככב בכל היבט אחר, סביר מאוד להניח שהיו לו הרבה יותר אליפויות. ובכל זאת - למה להתלונן ? בשורה התחתונה, ראינו כאן הופעה אדירה מצד שתי קבוצות גדולות. כאוהדי-ספורט קיבלנו גמול ראוי על כל אי-השוויון שנאלצנו לספוג במהלך השנה הזו, ובמיוחד בסדרות שקדמו לסדרת-הגמר. אז בואו נתענג על הרגע.


יום שני, 12 ביוני 2017

ישראל 0 - אלבניה 3 והתקשורת הישראלית ?

3:0 !
קולטים ? 

התקשורת והמגיבים מציגים את התוצאה כאילו היא הפתעה, בושה וחרפה, כשלון לא מובן. 
אבל, בעצם, כשמביטים על העובדות.... ומתנתקים מהדעות הקדומות.... אז מגלים... שבעצם... 
אלבניה לא נבחרת גרועה כמו שהתקשורת בארץ עושה ממנה. 
למה ? 
  • היא היתה מקום 22 בעולם (מבחינת דירוגים)
  • ניצחה את רומניה ב2015
  • העפילה לאליפות אירופה ב2016
  • יש להם 7 שחקנים שמשחקים בליגה האיטלקית ועוד שמשחקים בליגה הגרמנית ובליגות אירופאיות אחרות. 
רק כאן לא קולטים שכל העולם מתקדם ועושים פסטיבל מכל תוצאה שמציגה את המציאות: ישראל לא התקדמה כמו מדינות אחרות. וזה לא במקרה. זו תוצאה ישירה של הדרך שבה התאחדות הכדורגל וליגות הכדורגל ורוב קבוצות הכדורגל שלנו עובדות.

בתמצית: בליגה שלנו יש לא כסף. אבל אין הרבה מקצוענות.

יום שבת, 10 ביוני 2017

משחק 4 בין קליבלנד קאבאלירס לבין גולדן סטייט ווריורס בגמר הנ.ב.א 2017

יש משחקים כאלה. אתה יודע מראש שמה שלא יהיה וכיצד שלא יוכרעו - הם יהיו היסטוריים. וכזה היה משחק מספר 4 בין הקליבלנד קאבאלירס לבין הגולדן סטייט ווריורס בגמר הנ.ב.א 2017. משחק עם הפתיחה ההתקפית החד-צדדית ביותר שנראתה זה זמן רב, שיא נקודות במחצית, ומשחק שנגמר בהפרש ניכר. הצד שהוביל הצליח לשמור על היתרון כמעט לאורך כל הדרך, כשהקבוצה השניה מתקשה לעשות יותר מאשר לצמצם את הפער מעת לעת. לאיזו משתי הקבוצות היינו משייכים את התפקידים האלה, עם כל מה שראינו בסדרה בעקבות 3 המשחקים הקודמים ? 


כן, קליבלנד שבה והופיעה לסדרה. בעוד שבמשחק הקודם לא הכל התחבר לה, והאגרסיביות הגבוהה יותר בהגנה רק אפשרה לה להציג תחרות קרובה יותר, במשחק הזה כל השחקנים הגיעו מאופסים היטב. קליבלנד שברה כמה וכמה שיאי קליעה כשהיא מצליחה להציג הופעה התקפית משובחת במשחק מתוח, אגרסיבי, שהיריבות בין הצדדים הגיעה גם לכמה וכמה קונפליקטים ועבירות טכניות.

התוצאה הסופית: רצף 15 נצחונות הפלייאוף של גולדן סטייט נשבר. קליבלנד ניצחה 137 - 116. הסדרה עומדת על 3:1 לטובת גולדן סטייט, ומהמצב זה, בשנה שעברה, קליבלנד כבר הראתה שהיא יודעת לחזור.

אז מה צפוי לנו עכשיו ?

כמה דברים היו ברורים במשחק הזה:

  • אגרסיביות גבוהה במיוחד של שחקני קליבלנד, שקיבלו רשיון להרוג מהשופטים (דבר שאפיין גם את הסדרה בשנה שעברה, החל משלב מסויים, אבל שנדמה היה - בעקבות משחק 3 השנה - שגולדן סטייט יודעת לשחק גם מול הגנה בסגנון ה"בד בויז")
  • הופעה מעולה של שחקני קליבלנד, שסוף סוף זכתה להופעה מעולה מצד כל שלושת הסופרסטארים שלה, ושנדמה היה שכל דבר שהם עושים הולך ושהכל התחבר להם 
  • משמעותי יותר מאלה - הופעה אומללה של סטף קארי שקלע רק 14 נקודות עם 4 מ-13 מהשדה. כבר כתבתי כאן בבלוג בעבר שסטף קארי הוא מסוג הסופרסטארים הפחות אמינים ברגעי האמת. הוא שב והדגיש בספר דברי-הימים שלו את הלקח הזה: אצל סטף, יותר מהרבה אגדות כדורסל אחרות, יש ימים גרועים דווקא ברגעי שיא. זה לא שזה לא קרה לאף סופרסטאר אחר אי-פעם. לכולם יש ימים רעים. אצל סטף זה קורה יותר כשזה חשוב. 
  • אבל המשמעותי יותר מהכל - ראינו רמת מיקוד נמוכה יותר מצד חלק משחקני גולדן סטייט. היחיד מבין שחקני החמישי של הווריורס ששמר על אחוזי קליעה סבירים משלוש היה קליי תומפסון, אבל הוא קיבל מעט מדי הזדמנויות. הד.נ.א הקבוצתי של גולדן סטייט לא זיהה את השחקן החם, לא העביר דגש מהשחקנים הלא-ממוקדים וזרם במידה רבה עם משחק קבוצתי שבעצם השלים עם החולשה מקליעות החוץ של קארי ודוראנט. אסור לתת ל-35 הנקודות של קוין דוראנט לחפות על הופעה יחסית אנמית שלו מכל בחינה אחרת (ולא, זה לא רק ה-2 מ-9 משלוש, אלה גם נתוני הריבאונדים, האסיסטים והמשחק הכולל שלו). 
כאוהדי כדורסל אנחנו בוודאי לא יכולים להתלונן על כך שסדרת-גמר נמשכת יותר מ-4 משחקים. וכל המרבה - הרי זה משובח. אבל אחרי עונה שלמה שהתאפיינה במשחקים חד-צדדיים רבים מדי, האם זה מוגזם לבקש שתהא אשר תהא המנצחת בסדרה הזו, היא תעשה את זה ב-3 משחקים צמודים, תחרותיים, שיוכרעו ברגעי-הסיום ? 

לברון ג'יימס, עם טריפל דאבל נוסף, והופעה משכנעת, בוודאי יעדיף 3 משחקים חד-צדדיים לטובת קליבלנד. אם זה מה שיקרה, הוא יקדם מאוד את מעמדו  כאחד מגדולי המנצחים בכל הזמנים. אבל גם עם הפסד באחד מ-3 המשחקים הבאים, הוא וחבריו בהחלט העבירו מסר ברור: הם יילחמו עד הסוף. כאוהד ספורט, אתה חייב לאהוב את זה. 

יום חמישי, 8 ביוני 2017

המשחק השלישי בין הקליבלנד קאבאלירס לגולדן סטייט ווריורס בגמר הנ.ב.א 2017

אוהדי קליבלנד היו כחולמים כאשר במסגרת המשחק השלישי בין הקליבלנד קאבאלירס לגולדן סטייט ווריורס בגמר הנ.ב.א 2017,  השעון ספר לו מטה אל 09:05 ברבע השלישי , וקוין לאב קלע את סל השדה היחיד שלו במשחק, שלשה שהעלתה את קליבלנד ליתרון.

הפעם, בניגוד לשני המשחקים הקודמים, הם הרגישו שהרבע השלישי יהיה שלהם.
האם שוב קליבלנד תשוב מ2:0 שמבטיח תבוסה בסדרה אל 2:1 שמבשר אפשרויות ממש כמו בשנה שעברה? 

לא כל-כך מהר. קליבלנד אומנם קבוצה מדהימה, אבל גולדן סטייט של השנה מדהימה עוד יותר. בכל רגע נתון במשחק המעולה הזה, ראו את שחקני שתי הקבוצות עושים כמיטב יכולתם (אפילו ג'יי אר סמית' של קליבלנד שב והפציע), אבל מדי כמה רגעים אפשר היה להחשף לרגע שהראה עד כמה שחקני גולדן סטייט רעבים יותר. 
כך ברבע השלישי, בין 3:51 ל-3:42 לסיום הרבע, הדגימו סטף קארי ואנדריי איגודלה שליטה מדהימה בריבאונד ההתקפה. במידה רבה, 10 השניות האלה מספרות את כל הסיפור של המשחק. שחקני קליבלנד נתנו רגעים מהממים של כדורסל, שחקני גולדן סטייט נתנו רגעים מדהימים לא פחות, אבל בדברים הקטנים שמצטברים ביחד
והופכים קבוצה לטובה יותר, גולדן סטייט היתה הרבה יותר עקבית. 

ובכל זאת, בשלהי הרבע השלישי קליבלנד נתנה מיני בריחה, ופתחה פער של כמה נקודות שנשמר בתוך הרבע הרביעי עד לסל מופלא של קיירי אירווינג שסחט גם עבירה והעלה את קליבלנד ל108 - 102. אבל אז באו הדברים הקטנים. סטף קארי חדר והחטיא, אבל דריימונד גרין לקח את הריבאונד והדף אותו ישר אל ידי קארי שקלע מתחת לצבע כשקוין לאב מגיב באיחור בנסיון חסימה כושל (אבל לפחות מגיב - כל האחרים מסביב התבוננו ללא תגובה). קליבלנד החטיאה בהתקפה הבאה, וההתקפה הזורמת של גולדן סטייט הראתה עד כמה היא מסוכנת. קארי מעביר אל הצד השני אל דוראנט ליד קו השלוש. אירווינג וסמית' סוגרים עליו והוא מוצא את קליי תומפסון שהתקדם בינתיים אל הפינה פנוי לגמרי, מוסר לו והוא קולע שלשה. 108-107 , 4:42 לסיום המשחק. קליבלנד שוב נתנה מאמץ אחרון, מלא גבורה והוד, ובנתה שוב יתרון 113-107. 
אבל 2:24 לסיום היתרון הזה התפרק בגלל ההגנה. כלומר העדר ההגנה. לברון ג'יימס וקוין לאב חזרו באיחור להתקפה מתפרצת, וסטף קארי שייט לו בין קייל קורבר לג'יי אר סמית' אל ליי אפ קליל. בהתקפה הבאה סויץ' בהגנה מותיר את טריסטן תומפסון על קוין דוראנט, והוא מוריד אותו בקלילות אל איזור הצבע וקולע מעליו בסל קליל מחצי מרחק. תומפסון פשוט איטי מדי בשבילו.  עם מי היה הסויץ' ? עם השומר של דוראנט, לברון ג'יימס, שנראה מאושר לעבור לשמור על דריימונד גרין. אבל כל מי שראה את הרגע הזה ידע מה המשמעות שלו. ולמקרה שלא התרכזתם: 1:19 לסיום המשחק, קליבלנד מנסה לשמור על יתרון 4 שהולך ונשחק, ולברון ג'יימס לא שומר על הקלע הטוב ביותר של הקבוצה היריבה. יכול להיות שזו לא אשמת לברון. אולי זו ההגנה שהתוו המאמנים. מה אפשר להגיד על זה, חוץ מאולי שאצל דיוויד בלאט כזה דבר לא היה קורה? ובהתקפה הבאה (כן, קלבילנד שוב לא הצליחה לקלוע), קוין דוראנט הרבה עד כמה הוא שחקן גדול. 47.4 שניות לסיום הוא מגיע אל קו ה-3, עוצר וקולע בביטחון עצמי שרק שחקן ענק ניחן בו. לברון עשה מחווה של הרמת יד וקפיצה קטנה, אבל ראו עליו שהוא יודע לאן זה הולך. כולם ידעו. 114-113 לגולדן סטייט. 

ואז 12.9 שניות לסיום המשחק, הגיע הרגע הזה, שידברו עליו כנראה עוד דורות קדימה. קליבלנד בפיגור 116-113 , בונה מהלך שמביא את הכדור ללברון ג'יימס בפינה. הוא עולה לקליעת שלוש, ו... 
אנדריי איגודלה חוסם אותו בצורה נקיה ומשתלט על הכדור. 
המשחק נגמר 118 לגולדן סטייט, 113 לקאבס. 


האם נראה כאן סוויפ במשחק הבא? הגאווה של לברון וחבריו, מול הkilling instinct של גולדן סטייט של קוין דוראנט, סטף קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין וחבריהם ? 
רבים מאמינים שהשנה היא השנה של גולדן סטייט. 
קשה להניח שבשלב הזה הליגה תרשה לעצמה להתערב באיזושהיא צורה. השנה שעברה הותירה טעם רע בפי רבים, כך שאפשר להניח שהמשחק הבא, כמו משחק 7 בשנה שעברה, יוותר בידי השחקנים בלבד. במצב הזה, גולדן סטייט באמת יכולה להגיע נינוחה אל המשחק - לא במובן של חוסר מחוייבות, חוסר דריכות, או חוסר אינטנסיביות. אלא במובן של נינוחות מהסוג שמאפיין קבוצות שיודעות שהמשחק בידיים שלהן. לברון ג'יימס דיבר על fire power אבל כולנו יודעים עד כמה סגל השחקנים עמם הוא משחק בה כעת, בדיוק כמו בקבוצה הקודמת בה הוא לקח אליפויות, נבנו כדי לאפשר לו לשחק בקבוצה שיש לה יותר fire power מכל האחרות. כעת, כשהוא נאלץ להתמודד עם קבוצה אחרת שנבנתה בצורה דומה, הדברים נראים הרבה פחות מרשימים.... ולא - לכל מי שחושב שזה מאוד מרשים לתת הופעה ענקית מבחינה סטטיסטית (כפי שלברון נתן גם במשחק 3) - חשוב להבין - בקליבר הזה, זה לא מספיק. בשורה התחתונה, המבחן כאן הוא מאוד פשוט: זה לא איך אתה משחק, אלא איך הקבוצה שלך משחקת. הולך ומסתמן שלברון ג'יימס הוא שחקן מהסוג של ג'רי ווסט. שחקן ענק, אבל כזה שלא מסוגל להעלות את רמת הקבוצה שלו לרמה שמאפשרת לה לנצח שוב ושוב בכל מצב ובכל תנאי, מהקליבר הנדיר באמת של ביל ראסל. 
ללברון עדיין יש הזדמנות להוכיח אחרת....